<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ח'</h1>
<h2>דף יא:</h2>
גרסינן בפרק ב' דמו"ק מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים טוען קורה ראשונה ומניחו לאחר המועד דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר זולף וגומר כדרכו, וכן מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים זולף וגומר וגף כדרכו דברי ר' יוסי וכו', ואמרינן בגמ' פתח באבל וסיים במועד, הקשה ר' אברהם ב"ר דוד לימא האי דתנא ואירעו אבל לאו לאשמועינן איסור מלאכה באבל אלא משום אונס תנא ליה כגון שהיה טרוד בעיסקי המת עד שחשיכה, ויש לומר אם כן למה לי למיתני היינו אונס, ואם תאמר הטעוהו פועלים נמי אונס הוא למה לי למיתניה, יש לומר ההיא לגופיה איצטריכא סד"א כיון דאי אזל לגבייהו וטפי להו אגרא דילמא הוו אתו הילכך לאו אונס הוא קמ"ל דאונס הוא, אמר רב ששת בריה דרב אידי זאת אומרת דברים המותרים בחולו של מועד אסורין בימי אבלו, ורב אשי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בימי אבלו דאיסור מלאכה דרבנן היא ושרי, אלא אפילו בחולו של מועד דאסירא מלאכה מדאורייתא, במקום פסידא שרו רבנן, תניא כוותיה דרב ששת בריה דרב אידי דברים העושים לאבל בימי אבלו, פירוש שאחרים עושין אבל הוא עצמו לא, זיתיו הפוכים, פשתנו להעלות מן המשרה וצמרו להעלות מן היורה, ומרביצין לו שדהו משתגיע עונת המים שלו, פירוש זיתיו הפוכין שנתנן בתוך המעטן לאחר לקיטה וצוברן שם ומניחם כדי שיתבשלו ואח"כ נותנן בבית הבד ודרך הוא שמהפכין אותן כשמכניסן לבד, ואי לא הפיך להו פסדי, אבל להפוך לכתחילה דלא פסיד לא, בורו לגוף כשירד יין לבור מותר לסותמו ולעשות מגופה שפה לפיו סביב שלא יתקלקל היין, ר' יהודה אומר אף זורעין לו שדה נירה ושדה העומד לפשתן, אמרו לו אם לא תזרע בבכיר תזרע באפל, אם לא תזרע פשתן תזרע מין אחר, רבן שמעון בן גמליאל אומר זיתיו הפוכין ובורו לגוף ואין שם אומן אלא הוא יעשה בצנעה, כתב ר' אברהם ב"ר דוד וזה לשונו, איכא מאן דאמר הילכתא כוותיה דלא פליגי רבנן עליה, והר' יצחק אלפסי ז"ל לא הביא אותה בהילכותיו אלמא לית הילכתא כוותיה, ומסתברא דלית הילכתא כוותיה מדקתני ואירעו אבל מותר לעשות אותו במועד ש"מ דבימי אבלו אינו יכול לעשות לא בצינעה ולא בפרהסיא דאם איתא דבצינעה מותר הוה כמכוין מלאכתו במועד דהא לאו אנוס הוא, ועוד דאמרינן בפרק ואלו מגלחין (מו"ק כ"א ב') אבל ג' ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה, ואין לך אבידה גדולה מאבידת גופו, אבל מג' ימים הראשונים ואילך ודאי מותר לעשות בצינעה בדבר האבד ואין שם אומן אלא הוא שהרי התירו לו לעשות מלאכה לצורך פרנסתו לקמן בפרק בתרא (שם) ה"נ בדבר האבד מותר, ואידך מימריה דרשב"ג דאמר אם היה ספר או בלן לרבים והגיע עת הרגל ואין שם אומן אלא הוא הרי זה יעשה מפני כבוד העם, רבי שלמה לא גריס בצינעה דהא דרבים הוא ובפרהסיא הוא דעבוד, האי מימרא נמי לא מייתי לה הרב בהלכותיו, למימרא דלאו הילכתא היא, ואין דבריו נראין בזו, דהא ליכא פלוגתא עילויה ולא אשכחן מימרא דפליגא ולגבי דברי תורה נמי אמרינן הכי (שם כ"א ב') אבל אסור בדברי תורה ואם היו רבים צריכים לו מותר.
האריסין והחכירין והקבלנין הרי אלו יעשו, פירש רבינו שלמה אריסין למחצה או לשליש או לרביע, חכירין שוכר קרקע חבירו ועובדה ונוטל אותה בחכירות שנותן לו דבר קצוב ה' כורין או י' ממה שגדל בקרקע, הקבלנין שעובדה ובעל הבית שוכרו בה' כורים לשנה לעובדה, וכל אלו שקיבלו השדה ואירעו אבל הרי אלו יעשו ע"י שליח שהמלאכה של אחרים היא ומשום פסידא דבעלים שרינן ליה דאריסים וקבלנים כשאינם עוסקים בקרקע איכא פסידא דבעלים, וחוכר נמי כיון דלא יהב אלא בגופה דארעא אי מוביר ולא עביד הוי פסידא דבעלים ואיכא נמי פסידא דידיה הילכך עושין. החמרים והגמלים והספנין, שוכרי חמורים גמלים וספינות, ואירעו אבל הרי אלו לא ישכרו אותם בתחילה לפי שהמלאכה שלהן ואין מפסיד בדבר זולתם, ואם היו מוחכרים או מושכרים הם או בהמתם למהלך חודש או חדשיים הרי אלו יעשו הן עצמן ולא יפסידו כל שכרן ובעלים נמי לא יפסידו, והכא לא קתני ע"י אחרים שהרי הן עצמן מושכרין אבל אריסין אפשר להם ע"י אחרים בעבודת קרקע, שכיר יום אפילו בעיר אחרת שאין יודעין שם שהוא אבל לא יעשה הואיל וליכא פסידא כולי האי, ואם היתה מלאכת אחרים בידו, פירוש בביתו כגון בגד לארוג הואיל וברשותו לגומרה לאחר זמן הרי זה לא יעשה ואע"פ שקיבל עליו לארוג אותו בגד לצמיתות בכך וכך, ומסיק בין קיבולת בין שאינה קיבולת לא יעשה, היתה מלאכתו ביד אחרים בביתו לא יעשו, בבית אחרת יעשו, פירוש בבית האבל לא יעשו מפני החשד שמא יאמרו הוא עצמו מסייע במלאכה עמו, כן פירש רבינו שלמה. ור' אברהם ב"ר דוד פירש האריסין והחכירין והקבלנים בשדה של אבל הרי אלו יעשו, דבשביל שבעל השדה אבל לא ימנעו מלעובדה, החמרין והגמלים והספנים, בעל החמור והגמל והספינה אבל הרי אלו לא יעשו בתחילה כיון שלא שכרן ממנו קודם שנעשה אבל, אם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים מעיקרא הרי אלו יעשו, ירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה), אריסים וחכירין וקבלנין הרי אלו עושין, חמרים וגמלים וספנים אין עושין, ר' יהושע [בן לוי] אומר היתה לו פרה מגבלא בעיר הרי זו עושה אמר ר' יוסי הדא דאת אמר בהוא דחייב ליה הא בתחילה אסור, שני אחים שני שותפין שני טבחים שאירע דבר באחד מהם הרי אלו נועלים את חנותם, הא דאמרינן באריסין וחכירין הרי אלו עושין דמשמע אפילו לכתחילה, ואילו בחמור וגמל וספינה אסור בתחילה, טעמא דמילתא פירש ר' אברהם ב"ר דוד משום דארעא לאריסי קיימא ומנהג האריסות ידוע הוא במקום, וכיון שזה היה אריסו קודם לכן מסתמא לא מסלק ליה והו"ל כמי שהיתה מוחכרת אצלו מעיקרא, משא"כ בפרה וחמור וספינה וגמל שהרי דרך בני אדם להחליף מזה לזה וכל המרבה בשכרו הוא קודם והזמנים כמו כן מתחלפין עליהם, פעמים שהם נשכרים בזול ופעמים ביוקר, ומשו"ה אסור בתחילה, והא דגרסינן בירושלמי שני אחים שני שותפין נועלין חנותם לאו למימרא דבטילין לגמרי אלא לומר שאין שותפו של זה עושה אלא בצינעה, דהא אמרינן בגמ' דילן אריוך בריה דרבין ורב אחא בריה דרבא הוה להו גמלא בהדי הדדי איתרע ביה מילתא ברב אחא בריה דרבא ופסקיה לגמליה, אמר רב אשי לאו גברא רבה הוא נהי דאפסידא דנפשיה לא חייש אפסידא דאחריני לא חייש, והתניא אם היו מוחכרין וכו' אלמא כה"ג שרי, מיהו יש לומר בצינעא דוקא, וקשיא לר' אברהם ב"ר דוד אמאי שרי רב אשי משום פסידא דשותפא ליקבל עליה רב אחא כולה פסידא דהנך שבעת ימי אבילות, ויש לומר, דילמא בהני ז' יומי הוא מוגר ליה לאורחא רחיקא והוא נפיש אגריה ותו לא מיתרמי ליה. שכיר יום לאבל בעבודת קרקע, מאי טעמא אריסא בדנפשיה קא טרח אבל שכיר יום במלאכת האבל הוא עושה, ושכיר ופועל כעבדו של בעל הבית דמי, וכל מלאכה שהיא בעבודת קרקע פרהסיא הוא ואסור, היתה מלאכת אחרים בידו לא יעשה וכו', הנך תרתי מימרי בתרייתא לא קא מיירי בעבודת קרקע אלא בתלוש, היתה מלאכתו ביד אחרים בין קיבולת בין שאינה קיבולת בבית אחרים יעשה, והטעם מפני שאינה פרהסיא, כמלאכת קרקע אפילו בעיר אחרת, ודוקא שהיתה בידו מלפני האבל.
<h2>דף יב.</h2>
אמר שמואל מקבלי קיבולת במועד בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר, פירש ר' אברהם ב"ר דוד האי קבלנות לאו קבלנות דשדה הוא דההוא אפילו בימי אבלו מותר לכתחילה כדפרישית לעיל וכ"ש במועד דקיל כדאמר רב ששת בריה דרב אידי בר אבין ותניא כוותיה, ולא איירי נמי בקבלנות דתלוש דהא אמרינן בבית אחר יעשה ואפילו בימי אבלו ואפילו בשבת נמי מותר, כדאמרינן בעורות לעבדן וכלים לכובס נכרי בפרק קמא דשבת (י"ז ב') שכולן עם השמש מותרין, אלא בקבלנות דבנין שאם קיבלו אומני גוים מלאכתו בערב המועד לבנות לו בית אע"פ שבונין אותה במועד מותר דבנפשייהו קעבדי ודוקא חוץ לתחום ובשבתות וימים טובים וליכא ביתא דמקרבא להתם, ואי לא, אסיר מפני מראית העין דסברי שכירין נינהו ולא קבלנים, ודוקא בשבתות וימים טובים אבל חולו של מועד אפילו חוץ לתחום אסור משום חשד שמא יאמרו שנותן לעשות מלאכתו במועד, לשון אחר פירש רבינו שלמה מקבלי קיבולת, גוים שקיבלו עליהם מלאכת האבל בתוך התחום אסור אע"פ שקיבלה קודם האבל מפני מראית העין שלא יאמרו ראו זה שמסר מלאכתו לאחרים בימי אבלו ולא ידעו דקיבולת הוא גבייהו קודם לכן, ואמרינן לעיל אלו דברים שעושין לאבל בימי אבלו וכו', דדבר שאינו אבד אסור למסור לאחרים בימי אבלו, חוץ לתחום שרי הואיל וקיבלה קודם האבל וליכא למיגזר משום חשד שאין בני העיר מצויין שם שיכירו שמלאכתו של אבל הוא, ודוקא בשבתות וימים טובים אבל בחולו של מועד שכיחי, להאי לישנא קשיא אמאי נקט חולו של מועד ליתני חול ממש דחוץ לתחום אסור, ויש לומר איידי דנקט שבתות וימים טובים מעיקרא נקט בסיפא חולו של מועד, מר זוטרא בנו של רב נחמן בנו ליה אפדנא מקבלי קיבולת חוץ לתחום, לפירוש ראשון מיירי ביו"ט, לפירוש שני בימי אבלו ביו"ט, ולא עייל בגויה לפי שנעבדה בו עבירה, ופריך והאמרינן מקבלי קיבולת חוץ לתחום שרי, ומשני אדם חשוב שאני, שיש לו לקדש עצמו בדבר המותר לו, ואיבעית אימא סיועי סייע בתיבנא בהדייהו שלא ניתן להם קודם לכן תבן לגבל בו את הטיט אלא אח"כ ניתן להם. כללו של דבר, דבר האבד מותר לאבל בימי אבלו לעשות ע"י אחרים אבל ע"י עצמו לא, אפילו בצינעה אפילו אין שם אומן אלא הוא, ודוקא בשלשה ימים ראשונים, אבל משם ואילך מותר לעשות בצינעה בדבר האבד אם אין שם אומן אלא הוא, או אפילו בלא דבר האבד מותר לעשות בצינעה בתוך ביתו לצורך פרנסתו שאין לו מה יאכל, כדתניא לקמן (כ"א ב') אבל שלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה מיכאן ואילך עושה בצינעה וכו' ומשמע לכאורה דאסיפא קאי אעני המתפרנס מן הצדקה, אבל אם יש לו לאכול אסור אפילו בצינעה כל שבעה, אבל בשם רבי שמעיה ז"ל מצאתי כתוב דמיכאן ואילך עושה בצינעה ארישא נמי קאי דאפילו עשיר נמי מותר לאחר ג' ימים, והא דאמרינן אבל אסור בעשיית מלאכה כל שבעה היינו בפרהסיא, מיהו בירושלמי (פ"ג ה"ה) משמע דאעני דוקא קאי דמסיק עלה תבוא מארה לשכניו שהצריכוהו לכך, כלומר שלא פירנסוהו, וכן פירש ר' אברהם ב"ר דוד, וכן נראה דמי שיש לו מה יאכל אסור כל שבעה בעשיית מלאכה ואפילו בצינעה בתוך ביתו, וטעמא דיש חילוק בין בתוך שלשה לאחר שלשה משום דאמרינן (מו"ק כ"ז ב') ג' לבכי, ואם היה ספר או בלן לרבים והגיע עת הרגל לא יעשה, כדברי רבי יצחק אלפסי להחמיר, ואע"ג דלגבי דברי תורה התירו לצורך רבים תלמוד תורה שאני. והמקבל שדה באריסות או בחכירות או בקבלנות ואירעו אבל למקבל, הוא עצמו לא יעשה אבל ישכור אחרים שיעשה מלאכה בשדה משום פסידא דמרי ארעא, אבל בשדה שלו לא ישכור לעובדה כיון דלאו דבר האבד הוא שאין השדה נאבדת בשביל שלא יעבדנה, ואם יש אריסין וחכירין וקבלנין בשדה של אבל הרי אלו יעשו ובשביל שבעל השדה אבל לא ימנעו הם מלעובדה ומלשומרה. השוכר חמור או גמל או ספינה ואירעו אבל או שכר חמר או גמל או ספינה מאדם אחר שהוא אבל הרי אלו לא יעשו בהם מלאכה ולא ישכירום לאחרים לעשות בהן מלאכה, ואם היו מוחכרין או מושכרין אצל אחרים הם או בהמתם למהלך חודש או חדשיים הרי אלו יעשו הם עצמם שאם לא יעשו מלאכה יפסידו אף את השכר העתיד לבוא לאחר ימי אבלו דהיינו שכר כל החודש כולו, וזה ודאי אין להם להפסיד, ולהכי יעשו אף בתוך ימי אבלן, ואם היתה בהמתו של אבל מוחכרת או מושכרת לאחרים קודם שאירעו אבל הרי אלו יעשו בה מלאכה השוכרים אף משאירעו אבל, שכיר יום אחד אפילו בעיר אחרת שאין יודעים שם שהוא אבל לא יעשה הואיל וליכא פסידא כולי האי, וכן אם יש לאבל שכיר יום אחד בעבודת קרקע אפילו בעיר אחרת לא יעשה מלאכה לצורך האבל דכעבדו של בעל הבית דמי, שני אחים שני שותפין שאירע דבר באחד מהם אין שותפו עושה אלא בצינעה בדבר של שותפות, היתה מלאכת אחרים בידו כגון דבר תלוש בגד לארוג וכיוצא בו לא יעשו מפני שיכול לעשותה לאחר ימי אבלו, היתה מלאכתו ביד אחרים בבית האבל לא יעשו בבית אחרים יעשו, מקבלי קיבולת לבנות בית לאבל בתוך התחום אסור ואפי' בשבתות ויו"ט, חוץ לתחום מותר אי ליכא מתא דמקרבא להתם אבל בחולו של מועד אפי' חוץ לתחום אסור, ת"ר מקבלין קיבולת במועד לעשותה לאחר המועד ובמועד לא יעשה, כללו של דבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה כל שאינו עושה אינו אומר לגוי ועושה. תניא אידך מקבלי קיבולת במועד מותר לעשותה לאחר המועד ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד ולא ימנה כדרך שהוא עושה בחול. וה"ה בימי אבלו.
